החלטה בתיק בר"ע 14260-02-12

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 25.1.12 (השופט יוסף יוספי; ס"ע 39331-09-10), אשר דחה את בקשת המבקש לזמן לעדות את מר נתן שוורץ.

רקע עובדתי

2.         בבית הדין האזורי בבאר שבע מתבררת תביעת המבקש כנגד המשיבה לתשלום זכויות כספיות שונות בקשר לעבודתו אצל המשיבה. אחת מטענות ההגנה של המשיבה הייתה כי מי שהעסיק את המבקש היה אדם בשם "האדי". במסגרת ישיבת ההוכחות ציין ב"כ המבקש בתחילת הדיון כי שוחח עם עד, ש"האדי" היה קבלן המשנה שלו, אך העד לא יכול היה להגיע לדיון. בסיום שמיעת עדי הצדדים ביקש ב"כ המבקש לזמן את העד מר נתן שוורץ.

החלטת בית הדין

3.         בית הדין דחה את הבקשה תוך שציין כי בהתאם להחלטה על הגשת תצהירים היה על המבקש להגיש בקשה להזמנת עד. המבקש אף ביקש וקיבל ארכה להגשת תצהירים. המבקש לא הגיש בקשה למתן ארכה להזמנת עד, לא הסביר מהם המאמצים שעשה לאתר את העד. בנוסף המשיבה זכאית הייתה לדעת טרם הישיבה על הכוונה לזמן את העד.

טענות המבקש

4.         המבקש טוען כי עדים מטבעם אינם כפופים לרצון צד לתת תצהיר מטעמו, מה עוד שעדותו של מר שוורץ אינה אמורה להיות ארוכה. בית הדין האזורי יכול היה לקבוע ישיבה נוספת אליה יוזמן העד ואליה תוכל להיערך המשיבה. אין מקום להעדיף שיקולים של סדרי דין על עשיית צדק. על כן עתר המבקש לבטל את החלטת בית הדין קמא ולקבוע כי יש לזמן את מר שוורץ.

הכרעה

5.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטה מושא הבקשה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, יתערב בית דין זה בהחלטות דיוניות שניתנו ע"י הערכאה הדיונית. הטעם לכך הוא כי הערכאה הדיונית מצויה בפרטי התובענה המונחת בפניה, שקלה את השיקולים הדרושים להכרעה בסוגיה הדיונית המובאת בפניה במהלך הדיון והכריעה לפי מיטב שיקול דעתה.

            במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי בהחלטת בית הדין האזורי נפלה טעות משפטית או אחרת שיש בה כדי להצדיק את הבאת ההליך לפתחה של ערכאת הערעור.

            בדיון המוקדם שהתקיים בתיק בבית הדין האזורי ביום 30.6.11, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים וגם פורט כיצד צריך לפעול צד המבקש לזמן עדים. על המבקש היה להגיש בקשה בצירוף תצהיר, בו היה צריך המבקש לפרט את ניסיונותיו וניסיונות בא כוחו לקבל תצהיר מהעד, והסיבה להעדת העד. כל אלו לא נעשו ע"י המבקש. בא כוחו טען כי הצליח לאתר את העד רק לאחרונה דרך מכבסה ואז פנה לקבל את מספר הטלפון שלו. בכל אלו לא היה הסבר מדוע לא טרח המבקש במועד שבו איתר את העד, להגיש טרם מועד הדיון בקשה לדחיית הדיון.

            משלא פעל המבקש בהתאם להחלטת בית הדין, והשאיר את הבקשה להזמנת העד למועד הדיון, לקח על עצמו סיכון כי העד לא יוזמן, בשים לב לכך כי פרשות הבאת של שני הצדדים הסתיימה.

סוף דבר

6.         משלא נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי, הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  י"ט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.